מועדון מהבית - מגזין מס' 2
מאת סיגל איבס ושלומית רוטנברג
שלום ליושבי הבתים!
היום תוכנן אירוע של המועדון. לצערנו האירוע בוטל כמו אירועים רבים אחרים.
צוות המועדון לא ישב בחיבוק ידיים והרי לכם התוצאה. מבחר פעילות תרבותית להנאתכם!
נשמח לעמוד איתכם בקשר ולשמח אתכם בפעילות תרבותית עניפה...
נתחיל בשירה בצוותא: האופרה שרה בצוותא שירי נתן אלתרמן
כשאמא שלי רצתה לדבר על דברים שאין ביניהם קשר היא היתה אומרת: "פעם אחת היה סנדלר וגם אחיו אהב גבינה".
המחזאי ז'אן יונסקו הפך זאת למחזה. בהצגת תיאטרון "הזמרת הקרחת" של המחזאי אז'ן יונסקו בביצוע תיאטרון החאן. להלן הביקורת שכתב המבקר צבי גורן באתר ה"במה" אודות המחזה:
תיאטרון החאן ממשיך לרוץ קדימה עם הקו האמנותי שלו, שהפעם נמתח עד לשיאי האבסורד של יונסקו ושל המשחק הקבוצתי המשובח.
ההצגה החדשה בתיאטרון החאן הירושלמי הבהירה לי יותר מהכל עד כמה אז`ן יונסקו הוא מחזאי של כאן ועכשיו, ועד כמה האבסורד אינו נחלת התיאטרון אלא סם החיים שזורם לנו בעורקים. ההצגה של החאן מתחילת דרכו של יונסקו, "הזמרת הקירחת" (אין יצור כזה במחזה),
במחזה , שיונסקו מגדיר אותו כבדיחה עם סוף מר, אנו נקלעים לביתו של זוג אנגלי (ניר רון ועירית פשטן) שאין להם מה לומר זה לזה והם עושים זאת נפלא, עד שמגיע אליהם זוג אנגלי אחר (אריה צ`רנר ופלורנס בלוך) שגם להם אין הרבה מה לומר זה לזה, אבל חמור מזה, הם כבר לא כל כך מכירים איש את אשתו. יש גם משרתת (כרמית מסילתי קפלן) שבמיטב המסורת האנגלית היא קצת שתלטנית, ויש גם מפקד כבאים (לירון ברנס), שמוכרח, באמת מוכרח, לספר סיפורים ובדיחות.
בבימויה הפיקחי של מור פרנק, ועם התרגום הנושך של דורי פרנס, יוצק תוכן חדש, אבסורדי כשלעצמו, למערכת המטורפת שיונסקו מעצב במשפטים קצרים, בכמה מונולוגים, ובמצב שאין לו התחלה אמצע או סוף.
הבמאית מנצלת היטב את הקצב שמכתיב יונסקו וממצה בפשטות נקייה את המצבים שהוא מתאר. הבימוי שלה מתרכז בעיצוב הדמויות באמצעות הטקסטים הריקים לכאורה, ובכך עיקר כוחו. כל אחד מהשחקנים של פרנק משתמש במילים לאיפיון הדמות שהוא מגלם. עירית פשטן חותכת את האוויר כבסכין חדה, ניר רון מחפש מוצא מקיומו המעומעם, אריה צ`רנר מעוגל בהתרפסותו העצמית, פלורנס בלוך זוויתית באי יכולתה לתקשר, כרמית מסילתי-קפלן מוצקה ונוקשה, ולירון ברנס מטריף את המצב כשהוא על סף התמוטטות.
הדמויות פועלות לכאורה כצורות חיים גיאומטריות, כמעט ללא רוח חיים, אך בה בעת הן מצטרפות לתמונה אנושית סוערת. משהו בוער מתחת רגליהם והם לא יודעים מה.
לקבוצת השחקנים הנפלאה הזאת יש גם שותפים בדמותם של סבטלנה ברגר, מעצבת התפאורה והתלבושות, רוני כהן מעצב התאורה ואבי בללי מעצב המוזיקה והאפקטים. השלושה יוצרים יחד במה מגובשת שבה כל פריט, כל גוון, כל אפקט תאורה או סאונד, וכל צליל מוזיקלי משחקים זה עם זה כשחקנים אנושיים.
יונסקו ומור פרנק עושים הכל כדי שנצחק. ממש כך. כאומרים שאין הבדל בין הזוגות ששולפים מילים ריקות מאמתחתם, או מטיחים זה בזה אמיתות כואבות, לביננו היושבים באולם וצופים בהם, כשבחוץ משתוללות שנאה, מלחמה, ואש לוהטת המאיימות לשרוף את הבית.
כמו אצל גוגול. אנחנו צוחקים מעצמנו ומאמינים, או מקווים, שלנו זה לא יקרה. יונסקו קצת יותר פסימי. והתמרור שהוא מציב בוהק למרחוק.
פעם קראתי ספר שנקרא paradox lost בעברית תרגמו זאת לפרדוקס האבוד ואיבדו את משחק המילים המזכיר את גן העדן האבוד (Paradise lost)של ג'ון מילטון.
הכתבה הבאה (שגם משודרת) ממכון ויצמן למדע, מעלה פרדוקסים שונים הכרוכים במסע בזמן כמו: מה קורה אם נוסע בזמן הורג את אחד מאבותיו? מהי לולאת זמן והאם יש בעצם רצון חופשי?
מאחר שאנו סגורים בבית, לקינוח ספר שניתן להוריד בחינם. הספר לוקח אתכם לטיול ברמת הנדיב ומסביר על חיי הטבע ויחסי הגומלין בפארק. הספר מלווה בתמונות ומאפשר לכם "לטייל" מתוך הכורסא...
מחבר/ים: גידי זנד, ד"ר סמדר רייספלד וד"ר נורית קינן
שם הספר: רמת הנדיב הדברים הנסתרים מן העין : על יחסי הגומלין בפארק הטבע
מקום ההוצאה: תל אביב
שם ההוצאה: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית רמת הנדיב
שנת ההוצאה: תשס"ה, 2005